מדברים ונושמים משמעות מפגש ריברסינג משולב לוגותרפיה

לא ידעתי להסביר מה בדיוק לא עובד לי בחיים, רק הרגשתי כבד וסגור. בסדנה, דרך הנשימה והצלילים, הצלחתי סוף־סוף להרגיש במקום רק להדחיק. יצאתי משם רך יותר, מחובר לעצמי, ועם תחושה שקטה שאפשר גם אחרת מבפנים.

אני כותבת את זה כמה ימים אחרי המפגש האחרון, כשאני עדיין מרגישה את ה"ריפל" של הסדנה בתוך היום־יום שלי.הגעתי לסדנה מותשת, עם תחושת תקיעות עמוקה כאילו מבחוץ הכל “בסדר”, ובפנים משהו סגור, עצור, בלי אוויר. הגעתי גם סקפטית. עשיתי כבר סדנאות, קראתי ספרים על מניפסטינג, עשיתי מדיטציות ביוטיוב… ועדיין משהו לא באמת זז. פה קרה משהו אחר כי לא נשארנו רק בתיאוריה. מניפסטינג, ריברסינג וסאונד הילינג התחברו ביחד כמו פאזל: כוונה, נשימה ותדר.במניפסטינג פתאום הצלחתי לנסח לעצמי באמת מה אני רוצה, בלי פילטרים ובלי לרצות אף אחד. בנשימות הריברסינג הרגשתי איך הגוף מספר את כל מה שהראש שנים ניסה להסתיר – על פחד, על חוסר ראויות, על “לא מגיע לי”. זה לא היה רק “נעים” זה היה אמיתי. היו דמעות, רעד, שחרור. והסאונד הילינג בסוף כל פעם היה כמו חיבוק לעצב, למתח ולכובד שיצאו משהו עדין שנכנס בין הסדקים ועשה סדר ושקט.מה שהכי ריגש אותי זה איך שהמרחב הוחזק: מקצועי, בטוח, בלי דרמה ובלי ניו־אייג’יות מתוקה מדי. היה מקום גם לכאב וגם לצחוק. לא הבטיחו לנו ניסים, אבל נתנו תנאים טובים מאוד לכך שאני אתחיל לייצר אותם בעצמי. בימים שאחרי כל מפגש שמתי לב לשינויים קטנים אבל ממשיים: איך אני מדברת לעצמי, איך אני נושמת כשעולה לחץ, איך אני מגיבה לכסף, לעבודה, לקשרים. כאילו מישהו עדכן לי מערכת הפעלה פנימית.זו לא הייתה "עוד סדנה" שעושים, מתרגשים וחוזרים לשגרה כאילו כלום. בשבילי זו הייתה נקודת מפנה שקטה אבל מאוד עמוקה. אם את/ה מרגיש/ה שקשה לנשום במובן הרגשי, ושבא לך להתחיל את השנה החדשה מבפנים – אני באמת, מכל הלב, ממליצה לתת לעצמך את המתנה הזאת.