מדיטציה אי שניות

על מה אנחנו מדברים בכלל כשאנחנו מדברים על אי שניות?

תיאור יפה שמצאתי – אי-שניות היא ההכרה שבבסיס כל החוויות והאובייקטים יש מציאות אחת, אינסופית ובלתי ניתנת לחלוקה, שטבעה הוא תודעה טהורה, וממנה כל האובייקטים והאני שואבים את קיומם העצמאי לכאורה. ההכרה במציאות זו היא מקור האושר שאינו נתון לזמן.

דבר נוסף, אנחנו מבלבלים בין האמיתי ללא אמיתי, הלא אמיתי הוא זה שהקיום שלו תלוי על משהו אחר. לדוגמה: אנחנו פוחדים מנחש שפגשנו באמצע הדרך אבל אם היינו מאירים אותו היינו מגלים שזה רק חבל. האמת היא החבל – הלא אמיתי הוא הנחש – ממה בעצם פחדנו?

הדוגמה הזו מתייחסת לכל דבר שאנחנו חווים בעולם. אנחנו לוקחים את כל מה שמשתנה וחולף להיות אמיתי ואנחנו מפספסים את זה שלעולם לא נולד ולא מת, זה שקיים תמיד.

אנחנו מאמינים למיינד שקולט את העולם דרך החושים ומספר לנו עליו סיפורים – מה צריך להיות, מה יביא לי את האושר, מי אני, המיינד מאמין לעצמו אבל מי אמר שהמיינד עצמו הוא אמיתי?

אז מה אנחנו עושים?

לומדים להפסיק להתבלבל בין השניים. לומדים לראות את המציאות שהיא האמת של הכל, שהיא אנחנו, לראות שאנחנו והעולם וכל מה שיש זה לא שני דברים נפרדים. ואז אנחנו רואים את החבל בנחש, הדברים חוזרים להיות מה שהם באמת והם מאבדים את הכח שלהם עלינו.

ואז אנחנו נינוחים יותר, שקטים יותר, אוהבים יותר..

במדיטציה הזו אין דבר שצריך לעשות, אין מקום שצריך להגיע אליו רק להיות ולתת למילים להזכיר לנו את טבענו האמיתי.

המפגשים בדאנה